דֶּזָ'ה-ווּ?

 

מדיניות הקוביד בשנת 2020 מזכירה באופן מוזר את צעדיה של ממשלת גרמניה לשעבד אנשים בשנות ה-30.

ההשוואה תקפה.

בשני המקרים מעורבת רמיסת זכויות הפרט בשם סיכון ל"בריאות הציבור", לכאורה.

בשניהם נדרש ציות "למען ביטחונכם האישי" ו"לטובת הכלל ".

בשניהם מעורבת עריצות, רפואית או אחרת.

בשניהם בני אדם הופכים למספרים חסרי פנים, שזכויות הפרט שלהם אינן חשובות עוד.

בשניהם מעורבים אנשי רפואה, אשר פועלים יחד עם הממשלה.

שניהם כוללים אינדוקטרינציה המונית בכל רמות החברה, החל מבתי ספר וספרי הילדים.

בשניהם מיוצרת סטיגמה והקצנה, של מי שאינו מציית.

שניהם התאפשרו רק באמצעות כלי התקשורת המרכזית.

בשניהם דורשים צנזורה ו/או שריפת ספרים.

בשניהם משתיקים כל מחלוקת.

בשניהם רואים בחופש הדיבור סכנה ולא דבר שתורם ל"טובת הכלל ".

בשניהם זוהתה הדת בכלל (ודת אחת בפרט) כבלתי חיונית ואף מסוכנת ל"טובת הכלל ".

שניהם דורשים סגרים ואילוץ אנשים בריאים להישאר בבתיהם או בגטאות.

בשניהם נדרשים שעירים לעזאזל, אותם ניתן להאשים בכל הכישלונות.

בשניהם נעשה שימוש בבני אדם תמימים וללא הסכמתם מדעת, לניסויים מדעיים.

שניהם מבוססים על פסאודו-מדע ואאוגניקה.

שניהם מתעקשים על קונפורמיות מוחלטת וכניעה עולמית לכוחו של הפיהרר שלהם.

שניהם התחילו ברצח עם בבתי אבות.

שניהם מבטיחים "סדר עולמי חדש".

בשניהם מעורבים המונים חסרי הבנה ודעת, שעומדים מנגד, בשל חוסר מודעות לפשעים המבוצעים על ידי ממשלותיהם.

בשניהם קיים מיעוט זעיר המזהיר מפני האבדון הממשמש ובא, ובשני המקרים הרוב חסר הדעת, דוחה את האזהרות הללו כאקסצנטריות ומוגזמות.

במקרה הראשון, הקרבנות נותרו בהכחשה מוחלטת, עד שהיה מאוחר מדי לפעול.

מתפלל שהדפוס הזה לא יחזור על עצמו במקרה הנוכחי, אך המצב נראה עגום יותר ויותר עם כל יום שעובר.

האם הגיע הזמן להתעורר?

 

פעלו עכשיו, כדי ש"לא תקום פעמים צרה." נחום א:ט