Thursday, June 22, 2017

Contemporary Cavemen

Recently, I've had the privilege to join an online group that examines the Wonders of the Holy Tongue.

There readers and contributors to this group have varying viewpoints on lots of things, and that’s something that makes the group so wonderful. There’s also a wide (or perhaps not-so-wide) difference of opinion on how human language came to be, whether it developed slowly over the course of millennia (by prehistoric cavemen who were gradually learning how to use their highly-evolved vocal chords) or whether it originated instantaneously on a fateful Friday afternoon, 1st of Tishrei, Year 2 from Creation, at 1pm solar time, and brilliantly programmed into the newly-formed mind of a single individual, a young, ambitious twenty-something multi-ethnic vegan naked androgynous hermaphrodite named Adam (אדם) who had an affinity for fruits, and figs in particular. (No, it was NOT apples!)

Not that it really matters, but I’d like to share my truth (arrived upon well before age 14, so I don’t even qualify as a “truth-seeker” according to Mark Twain!). Not trying to be offensive or defensive, or score any touchdowns, but simply to state my opinion for whomever might be interested:

I am not entirely convinced that the world is millions, thousands, or any number of years old, for that matter. As of this writing, I am reasonably sure that the world is at least about 43 years old, but can’t even say that with absolute certainty.

In my view, the notion that human language developed “on its own” from single-celled amoebas or fetuses is almost as fantastic a leap of faith as to believe that it was created out of thin air in one single moment. So I posit that everyone believes in a Divine Creator, whether consciously aware of it or not. In fact, some of the biggest believers I have ever known self-identify as agnostics, or even atheists. Nevertheless, their underlying belief is profoundly deep and inherent, and it’s what inspires some of their most wondrously awesome and magnanimous of good deeds (which are ultimately the only things that matter in this world)

Evolution merely gives us a few more years to play with, but out of an eternity of timelessness, forty-thousand years is but a fleeting moment. To each his own. The most important thing we can all agree upon is that presently, we are all humans endowed with the wondrous gift of speech. Exactly how long it took for us to transition from non-existence to single-celled organism to conversant Homo-sapiens is all speculative, and largely irrelevant.

However, I am fascinated by the evidence of cavemen and their alleged inscriptions/illustrations on cave walls. To me, this indicates that primitive wordless humans did in fact exist during post-Adamic antediluvian times.

If correct, this provides a most startling revelation about humanity:

Shockingly, primitive hunter gatherers can exist contemporaneously alongside evolved and civilized humans, but in parallel universes! While the former are still grunting in caves and scribbling on walls, the latter are tilling the soil, writing in cuneiform, and building cities replete with roofed huts, gardens, walls and ziggurats, oblivious to their caveman cousins. Likewise, the cave-dwellers were presumably unaware of advanced human life and their powerful tool of communication called language.[1]

Upon further reflection, this phenomenon of extreme concurrent disparity sadly exists today in our present times! That’s right. As of this writing, in 2017 CE, cavemen still exist!

I am referring to modern-day individuals or societies who still harbor savage and primitive attitudes towards fellow humans (whether man, woman, child, or all three, of any skin-color, gender, creed, etc), often displaying barbaric caveman-like behaviors without any sense of shame or compunction. Sometimes this primitive behavior is camouflaged in a faulty, man-made belief system (i.e. religion, philosophy, political idea, etc), or sometimes it’s just the same paleo-barbaric behavior that has existed since time-immemorial, i.e. abusing or preying on weaker humans, as predators treat their prey in the animal kingdom.

Fortunately, I believe that a grisly caveman can be instantaneously transformed into a post-Adamic mentsh in one day! Forty-thousand years are NOT required. Caveat: he must transform himself. But you can help!

I humbly submit that instead of arguing about whether the miracle of human communication appeared in a single split moment (my opinion), or whether it evolved organically (and no less miraculously) over the period of several thousand or several dozens of thousands of years, our energies would be much better spent if we’d all attempt to share our highly-evolved post-Adamic communication skills (like using our kind and productive words to communicate and not our hands/swords/arrows/vindictive or polarizing words, having empathy, imaginative and out-of-the-box thinking (דמה), objective sense of morality (אדמה לעליון), knowing when silence (and listening!) is a virtue (דום), shared responsibility to protect weaker and vulnerable members of our species whose blood (דם) is equally red, etc) with the many millions of contemporary Homo-sapiens who still have some cavemen-like tendencies, many of whom might live right in our own neighborhoods and perhaps in our own families!

Language is so important in the Torah. We choose every time a word leaves our lips: will it be "evolved," i.e. a meaningful, productive, kind and just word? Or will it be primitive, i.e. abusive, self-serving, idle, ad hominem or malicious? Will it build and cultivate? Or will it tear down and uproot? Such is the power of language. Use it wisely!

Let's use our gift of language to heal and enlighten this fractured world and propel it to a new era of Redemption.

Wishing everyone שלום, relaxation, wholeness and peace! 😊

[1] This phenomenon of contemporaneous polarity resonated throughout history in a certain way. While European civilization languished in the “dark” Middle Ages, Arabic civilization sparkled in its golden heyday. Similar polarity existed in times of Roman civilization and nomadic Germanic tribes, Han Empire and the Mongols, and countless more examples. Sadly, the same is still happening today. Much of the world is still experiencing a "Dark Ages" of sorts, and most people in the "enlightened" Western World are totally oblivious to it. It is for this painful reason that the UN continues to lambaste Israel while ignoring much more egregious abuses of human rights in many countries throughout the world, or that a women's rights activist in the West can hypocritically advocate for rogue entities in the East, regimes and ideologies that systematically suppress women and countless others, completely ignoring the sorry state of women's rights of those living under those oppressive entities.

Wednesday, June 7, 2017

The Emperor's New T-Shirt

Emperor's New Clothes, 2017. Or should we say "Emperor's New Shirt?"

In our modern era of Fake News, Alternative Facts, and convoluted moral relativism, the naked truth isn't always so obvious. Moral nakedness is now regarded as opaque, vague and subjective. The unclad emperor identifies as clothed, and so it must be. How dare you suggest otherwise! That is hate speech! You must be gymnophobic!

In fact, the delusional emperor even prides himself in his moral bankruptcy. What's more incredible, his global entourage of yes-men goad him on, validating his myth. His nudity is now celebrated as the world's most fashionable attire. T-shirts are printed in solidarity with his royal highness' stunning New Clothes. Greedy retailers like Amazon, ever eager to make a profit, are happy to capitalize on the Emperor's wildly popular birthday suit.

His wonderful "outfit' is now the cause celebre of humanity. The world is now an international nudist colony, except no one dares call it that.

In today's upside-down world, the victimized survivor is now deemed the villain by token of his own miraculous survival, while the villainous loser is now the favored darling of world sympathy, since he lost. Moreover, the degenerate miscreant perpetuates his wretched state of self-induced failure by blaming the survivor for surviving, which makes him an even worthier cause in the kangaroo court of world opinion.

"Free Palestine" is the mantra, but "End Israel" is the thinly-veiled definition. Indeed, all blame for the failure of "Arab Palestine" must be placed squarely on the shoulders of Jewish Palestine, Israel. Their very existence must be repudiated and deplored, since they have survived and succeeded while the Arabs have failed.

Palestine must be "free" at all costs, says the t-shirt. Never mind the fact that Hamas was already "freed," precipitating two wars, numerous conflicts, thousands of rockets, and untold carnage, not to mention an Islamicized rogue police state in "liberated" Gaza. Of course, it fits nicely along the theme of social justice. "Time to expropriate the expropriator (i.e. Israel)!" screams the naked world body, who feign to don the robes of moral superiority after millennia of Holocausts, pogroms, expulsions and inquisitions. Their bare hypocrisy is blatant, yet they claim to be the very paradigm of glamour.  Level the playing field! Blame the victim! Punish the survivor for surviving, for his most egregious crime of merely existing.

"Free Palestine!" demands the t-shirt, conveniently ignoring the fact that the would-be "Palestine's" only national agenda is genocide of its much-despised archenemy, the Jew. Indeed, "Freeing Palestine" means to ethnically cleanse an area of Jews, the first step towards the freed "Palestine's" stated goal. In effect, Palestinianism is not a positive self identity, but rather a creed that fanatically denies Israel a right to be. Period.

If you take a close look at the t-shirt, you'll notice that "Free" is in small letters to the left, almost as if the "Free" part is non-essential. The central idea is PALESTINE. Of course, this makes perfect sense, since no one believes for a single moment that there might be a truly free society in an "Arab Palestine" any time soon. Hamas is not free, and neither is PA. Arabs enjoy more freedoms in Israel than anywhere in the vast Arab world! So the issue here isn't freedom for Arabs.

Instead, it's simply "Palestine." And the definition of "Palestine?" Right underneath, even more pronounced in bright red ink, also centered: "End Israeli Occupation." Red is an eye-catching and prominent color. It is also curious that the fingers of the clenched fist are bright red as well.

Red is the color of blood. With a bit of context of Hamas and PA's consistent policies of incitement and indoctrination of its population to mass murder, this image is perfectly emblematic of a freed "Palestine."

Since the original t-shirt seems so misleadingly benign at first glance, I have decided to make a few minor adjustments, so that the t-shirt's message be clear and unambiguous. See above.

Let us hope and pray that more and more people gain the courage and moral clarity to speak the child-like truth and call out this appalling myth. After fifty years, it's time to toss the Emperor's New Clothes into the recycling bin once and for all.

As long as "Free Palestine" means "End Israel," Palestine will never be, because Israel is here to stay. Am Yisrael Chai.

What's Wrong with "Free Palestine" T-Shirts?

"Free Palestine!" screams the t-shirt prominently advertised on the website of online retail giant Above "Palestine" emerges a huge raised fist.

Silly question: why does the "Free Palestine" fist have red fingers?

Are bloodied fingers emblematic for what a "Free Palestine" might look like?

Beneath the huge bold "Palestine" is another slogan in red ink, also in bold: "End Israeli Occupation." It might as well have said "End Israel" period.

Ironically Sears was selling this t-shirt. If they really wanted a free "Palestine," you'd have thought they'd have given 'em out for free. But no such luck, because nothing is free. Not even "Free Palestine" shirts.

The entire notion of a "Free Palestine" isn't free either, but comes with a hefty cost. Question is, is it worth the cost?

I am referring to the untold cost of human life that is inevitable should there ever be a "Free (Arab) Palestine" west of the Jordan.*

Arabs were already given a "Free Palestine" in Gaza in 2005. That didn't work out too well. Police terror state (NOT FREE), thousands dead. Two wars. Rockets. Terror tunnels. No end in sight to bloodshed, indoctrination, incitement. Bloody fingers are right. It's just par for course.

After many complaints and social media pressure, Sears is no longer selling these shirts.

Curiously, however, Sears' website still features several "Free Palestine" t-shirts. But when you click on image, it reroutes you to a link

"Yikes?" I'd say so too, although certainly a strange name for a URL path. Then, it takes you to a page that states that product is "no longer available, no longer exists, has timed out." Is that symbolic for the "Free Palestine" cause?

Why "yikes?" What's so terrible about hope for a "Free Palestine?"

I'll tell you why it's "yikes." What does a "Free Palestine" look like to those who shout that slogan? It means a Levant that is Judenrein, ethnically cleansed of its Jews. Nearly two million Arabs live in Israel. But an "Arab Palestine" cannot tolerate even one single Jew. That's why a freed Gaza only intensified Arab violence and genocidal attacks against Jewish civilians.

So what about the t-shirt campaign? Big deal, you wonder. It's just a t-shirt, right?

Making t-shirts is cheap and meaningless. As the saying goes, been there, done that, bought the t-shirt. I remember proudly wearing a "Go USA 1980 Olympic Team!" back in 1980, rooting for a cause that never was to be. (US boycotted 1980 Moscow Games several weeks later, on March 21, 1980).

 Alas, the recent Sears offering is yet another t-shirt rooting for something that will not come to pass.

 It's doomed to failure, and it's right there unambiguously on their emblem.

 If you truly want to "free" Palestine, don't buy black t-shirts with bloody fists. Instead, focus on what freedom looks like.

 Want to "Free Palestine?" Start by demanding to free Gaza from the choke-hold of savage and bloodthirsty Hamas. Work to free Arab children from indoctrination and incitement to mass murder. Free Arab civilians from being turned into human shields for terrorists. Free Arabs throughout the Levant from depraved and oppressive ideology of hatred & violence. Free them from their delusion that Israel is not here to stay. Free them from their frenzied denial of reality. Free millions of Arabs from so-called "refugee camps" in Arab lands, and let them become normal citizens of their host countries of nearly seventy years!

 Want freedom? Teach Arabs what freedom looks like.
Instead of reinforcing their paradigm of angry bloody fists rising from barbed wire, teach them that life is paramount, not death. Teach them that their own irrational hostility and blood lust is what is preventing their own freedom. Gaza was "freed," but what became of its "freedom?"

Alas, if they cannot free themselves of their own oppressive depravity, it truly appears that the prospect for a Free Arab Palestine is "No longer available," "no longer exists," and sadly "has timed out." At least Sears is finally right about something.

On the brighter of things, please realize that there already is an Arab Palestine. That's right. Jordan! Perhaps world powers can divert their funds toward stabilizing Jordan and improving the lot of the millions of Palestinian Arabs who live there, helping more to settle there. After all, it's exactly what they want. A Judenrein, exclusively Islamic state with NO Jews, in the lion-share portion of what was once called Palestine. Palestinian Arabs in a sovereign state of their very own. Let's just change the name to Palestine to reflect it true Palestinian heritage, and voila. A free Palestine at last.

Of course, Jordan isn't really free either, nor is any other Arab state. So maybe all those who wish for a Free Arab Palestine ought to start working on introducing freedom to the wider Arab world.

Wearing t-shirts that call for Israel's destruction does nothing for the Arab cause, sadly. It just perpetuates their lack of freedom.


* I was careful to say "Arab Palestine east of the Jordan," because there already is a Jewish Palestine (where Arabs live too) called Israel, plus there is a much larger Arab Palestine, called Jordan, to the east.

Tuesday, May 30, 2017

בענין ההבדל בין ל' זכרון ול' פקדון


בענין פקדונות בברכת זכרונות

איתא במס' ר"ה[1]: "פקדונות הרי הן כזכרונות כגון וה' פקד את שרה[2] וכגון פקוד פקדתי אתכם[3] דברי ר' יוסי ר' יהודה אומר אינן כזכרונות." ופסק הרמב"ם כדברי ר' יהודה וז"ל: "פקדונות אינן כזכרונות. כגון פקד פקדתי אתכם"[4]. וכתבו הרי"ף והרא"ש דנהוג עלמא כר' יהודה, וכתב הטור שההלכה כרבי יוסי ושמ"מ נהגו כרבי יהודה[5]. וכתב הב"י דטעמא דאיכא קראי טובא למעבד אליבא דכ"ע עדיף טפי. ובשו"ע ובשו"ע הרב לא הוזכר דין זה כלל.

ויש להבין מהו ההבדל בין פקדונות וזכרונות, שהרי לכאורה הם שמות נרדפים, ושניהם הם ענין א' דהיינו ענין הזכרון, עכ"פ בפסוקים שהובאו בגמרא ובפוסקים, ובעוד הרבה פסוקים בתנ"ך, של' פקד פירושו ל' זכרון, ולמה אינן כזכרונות לפי שיטת ר' יהודה (וכן דעת הרמב"ם, וכן הוא ע"פ מנהג ישראל, אפי' אם ננקט ההלכה כר"י).

וביאר המהרש"א בחידושי אגדות וז"ל יש לדקדק מ"ט דר"י אי משום דבעינן כדכתיב זכרון הא גבי מלכיות דדרשינן ליה מאני ה' אלהיכם לא הוה  ממש כדכתיב וי"ל אף שלשון זכירה ופקידה נאמרו בחד לישנא וענין משמעותן אחד מ"מ הם משתנים קצת שמלת פקידה הונח בפקידות ענין מה בזמן מה כמו וביום פקדי וגו' ומה עשו ליום פקודה וגו' והרבה כמוהו שפי' כולם על ענין השמור ופקוד לזמן מה אבל מלת זכירה בדבר שיזכר תמיד בלי שיקבע לו זמן כמו וזה זכרי לדור וגו' לזכרון לפני ה' תמיד וגו' זכור ואל תשכח וגו' ולזה א"ר יהודה אין לנו לומר בתפלת ר"ה כ"א זכרונות כלשון המקרא זכירה כדי שיעתה זכרונותינו לטובה ולרצון לפני ה' תמיד כדאמרינן זכרונות שיעלה זכרונותינו לטובה וק"ל עכ"ל.

וצע"ק שהרי גם מצינו ל' זכרון בזכירת ענין מה ובזמן מה, כמו "ויזכר אלקים את נח"[6], ולא עוד אלא שפסוק זה הוא אחד מפסוקי הזכרונות לפי מנהג ישראל, אף שענין הזכרון הוא לענין וזמן מסויים, ולא תמידי, עכ"פ לפי פשוטו של מקרא (פרש"י עה"פ: "מה זכר להם לבהמות, זכות שלא השחיתו דרכם קודם לכן ושלא שמשו בתיבה"), אף שי"ל שזכרון זה שייך לרבים דהיינו כל הדורות הבאים ולתמיד, ע"ד המבואר בגמ' שם ע"פ וה' פקד את שרה שאינה כפקדון דיחיד מכיון דאתו רבים מינה כרבים דמיא. ועוד תופעות של ל' זכירה לענין וזמן מסויים: "ויזכר אלקים את רחל", "ויזכר יוסף את החלומות", וכהנה רבות. וכן מצינו ל' פקדון שהוא לכאו' בענין תמידי, כמו "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו[7], והגם שחז"ל דרשוהו לענין וזמן מסויים, כמו בריאת האדם, או מתן תורה, או לידת יצחק[8], לכאו' אינו כן לפי פשש"מ, שלפי ראב"ע ומצו"ד מדובר בחשיבות האדם אצל הקב"ה בכלל, דהיינו זכירה תמידית, ופי' במצו"צ ד"ה תפקדנו "תזכרנו וכפל הדבר במ"ש". וגם פי' רד"ק שהוא כפל ענין במלות שונות והוסיף עוד וז"ל "או ר"ל כי תזכרנו בבריאתו... ותפקדנו כל הימים אשר הוא חי תשגיח עליו ובמעשיו לתת לאיש כדרכיו." עכ"ל. ומובן מזה שלפירושו ה"ה זכירה כללית ותמידית.

וכ' המלבי"ם בבאור המלות: "תזכרנו תפקדנו. הפקידה היא אחר הזכירה, שמציין שפוקד לעשות לו איזה דבר טוב או רע ומוסיף וכ"ש איך עוד תפקדנו." ובהשקפה ראשונה הי' אפשר לבאר בכך ההבדל היסודי בין זכירות לפקידות, שזכירה עניינה היא שהאדם עצמו נזכר לפניו ית', לעומת פקידות, שהכוונה היא שהקב"ה פוקדו באיזה דבר לעשות לו, ובזה יובן איך שמילת פקידה היא בדרך כלל קשורה עם איזה שכר או עונש, כגון וה' פקד את שרה וכיו"ב, וע"כ בא ר"י להבהיר שענין הזכירות במוסף ר"ה היא הזכירה עצמה, לא כ"כ התוצאה שנגרמה על ידה.

אמנם דוחק לבאר כך כנ"ל, שהרי כמה פסוקים בל' זכרון וגם קשור עם איזה דבר טוב, כמו ויזכור אלקים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה[9] וכו', או ויזכור אלקים את נח כנ"ל שע"י זכירתו ית' ויעבר אלקים רוח על המים וישכו המים, וכנ"ל שלפי מנהג ישראל זהו א' מפסוקי זכרונות, הגם שהזכרון לכאו' הי' כדי לעשות לו איזה דבר, כמו פקדונות.

ואולי אפשר לבאר זאת באופן אחר קצת, ויובן בהקדם הדיוק בנוסח תפילת "יעלה ויבא" שקודם מזכירים "ויפקד" ואח"כ "ויזכר", אבל מיד אחרי זה "זכרוננו ופקדוננו" ולהלן "זכרנו ה"א בו לטובה ופקדנו בו לברכה" שמקדימים זכרנו לפקדנו.

דלכאו' צריך ביאור מדוע שינו את הסדר, שבתחילה הקדימו פקידה לזכירה ואח"כ הקדימו זכירה לפקידה. מדברי המלבי"ם הנ"ל יצא שפקידה היא חידוש גדול יותר בדעת המלאכים עכ"פ, שהקדימו "ותזכרנו" ל"ותפקדנו", שהאדם אינו ראוי להזכר לפניו ית' ומכ"ש שאינו ראוי להפקד באיזה דבר. ולכאו' נראה לומר כן בנוסח יעלה ויבא בהשקפה ראשונה, דאינו מסתבר שיבקשו בתחילה את הדבר המועט (זכרון) לפני דבר הגדול יותר (פקדון), כמ"ש רש"י בפירושו עה"ת "אין דרך המבקשים לבקש דבר מועט, ואם לא תרצה, תן לנו מרובה מזה."[10] אבל לפ"ז ק"ק, אם כבר מבקשים שייפקד פקדוננו כלו' שימלא משאלותנו, מה יש עוד לבקש שייזכר זכרוננו? איך יתכן שיפקוד אותנו בלי שיזכרנו תחילה? קשה לפרש כאן שהסדר הוא "זו ואין צריך לומר זו", שהרי יש בכלל מאתיים מנה (כלו' אם כבר פוקד אותנו, אז בע"כ שכבר זכר אותנו לפני כן.

ועוד נראה שבנוסח יעלה ויבא הסדר הוא (בחציו הראשון עכ"פ) מן הקל אל הכבד. בתחילה מבקשים שיעלה זכרוננו למעלה, ואח"כ שיבא לפניו ית', ויגיע ממש אליו ית', ואזי ייראה על ידו ית' (ראיה מרחוק), ויירצה בעיניו ית', ויישמע (שמיעה מקרוב)[11], ואח"כ וייפקד, ורק אז ייזכר בסוף, אשר מובן מזה שענין הזכרון הוא נעלה יותר מענין הפקידה. אבל לאח"ז, כשישנה כבר הזכירה, אזי הסדר הוא להפך, שמבקשים מן הכבד אל הקל, זכרנו ואח"כ פקדנו. וצריך ביאור בכל הנ"ל.

ואולי יש לחלק בין ל' זכרון ול' פקדון, שזכרון הוא שהקב"ה זוכרנו לא מצדנו ולא ביחס לזכיותנו או ההיפך, אל מצידו ית' שלמעלה משורת הדין,  לא שנא אם באמת "מגיע לנו" או לא. ול' פקדון יכול להתפרש שהקב"ה זוכר את האדם רק ביחס למעשיו, כלו' לפי שורת הדין.

וה' פקד את שרה כאשר אמר דייקא, שהי' חייב כבי' לפקוד אותה, שכבר הבטיח כך קודם לכן, ולא הי' בזה דבר חדש לגמרי שלא הי' צפוי כלל. וכל' חייב אדם לפקוד את אשתו, שזהו חיוב גמור ואינו בגדר חסד, או כל' עת פקודה ומולד הלבנה, שהקב"ה כבי' התחייב בזה מעת מיעוט הירח וכמ"ש הבא עלי חטאת על שמיעטתי את הירח. ול' זכרון בענין שלא הי' צפוי כלל, ולא הי' חייב בזה כלל, לא משום שמגיע להאדם ע"י זכותו הוא, אלא ענין חדש לגמרי שבא מצד הזוכר. וכן יש לפרש בהבטחת פקוד פקדתי אתכם, שהיא כפקדון החוזר לבעליו, שכבר נגזר כך למעלה מאז ברית בין הבתרים שנא' ואח"כ יצאו ברכוש גדול. ואין בבשורת פקד פקדתי חידוש אמיתי, אלא רק גילוי מילתא שכבר הי' צ"ל כן מתחילה.

(ואולי זהו דיוק ל' הפסוק "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו", שאם הוא בדרגת אנוש השפל, אז זקוק הוא לענין זכרון שאינו תלוי במעשיו, תזכרנו שלא לפי זכיותיו, אבל אם הוא "בן אדם" שם הנעלה, אזי מגיע לו כי תפקדנו.)

ואפשר לבאר כ"ז ע"פ המבואר בדא"ח בענין הזכרון, ד"כמו שבאדם ענין הזכרון אינו שייך אלא בדבר שאינו נחשב בעיניו (ועד שבנקל לשכוח עליו), עד"ז הוא למעלה, דענין הזכרון הוא באוא"ס שלמעלה משייכות לעולמות, דכולא קמי' כלא חשיב."[12]  כלומר: שהרי בודאי "אין שכחה לפני כסא כבודך"[13], וא"כ כיצד יתכן ענין הזכרון אם גם בלעדה השכחה מושללת ותמיד הי' בדעתו ית', ואיך מתאים לשון זכרון בדבר שלעולם לא שכחו?! אלא מאי, שלגבי הקב"ה בכבודו ובעצמו (ובל' תורת החסידות אור אין סוף שלמעלה משייכות לעולמות) כולא קמי' כלא חשיב, ואין העולם נחשב לכלום, שזהו בדוגמת שכחה כביכול, כלא חשיב ממש, ביטול העולמות, ובר"ה וגם בכל ר"ח מבקשים מאת הקב"ה לזכור ולהחשיב כביכול את זכרוננו ומציאותנו, שנתראה לפניו ית' כדבר חשוב ושיהי' כדאי בעיניו לבראנו ולמלאות את צרכינו ותפילותנו, ושהקב"ה יתגלה בעולמו ולא יסתיר פניו כנ"ל. דהיינו, שלא יבראנו יש מאין בכל רגע בבחי' הסתר פנים ובאופן חיצוני, כמשל המלך הזן את אסיריו ומשליך את לחם חוקם בתר כתפוי בע"כ כבי', אלא כמלך הזן את בניו וידידיו הנאמנים ברצון ותענוג וסבר פנים יפות, שזהו ענין ראיית אור פניו. וזהו ענינו של ר"ח, דישראל דומין ללבנה ומונין ללבנה, שכבל ערב ר"ח הוא העלם והסתר הלבנה, שהו"ע מיעוט הירח,  ומולד הלבנה ה"ע גילוי אור חדש מלמעלה ושיהי' המשכת גילוי אור חדש, נעלה יותר מאורו ית' המוגבל הממלא כל עלמין, אלא גילוי אור הסובב כל עלמין הבלתי גבול, ואפי' למעלה זה, אור שאינו שאינו שייך לעולמות כלל. וזה נפעל ע"י עבודתם של ישראל, כל' הפסוק "מחר חודש ונפקדת, כי יפקד מושבך". ומבאר הצ"צ ש"יפקד" ל' חסרון הוא ענין בטול, שע"י ביטול האדם מעורר אצל הקב"ה כבי' את ענין הזכרון, "ונפקדת", גיליו אור חדש לגמרי שלמעלה משייכות לעולמות.

ואולי י"ל שלשון זכרון מבטא את ענין החידוש וגילוי אור חדש שלמעלה משייכות לעולמות, משא"כ ל' פקדון יכול גם להתפרש שהוא זוכר את האדם רק מצד אורו ית' השייך לגדר עולמות, אור הממלא כל עלמין, אבל למעלה יותר, הרי אין אנו חשובים כלל לפניו וכולא קמי' כלא חשיב. ומכיון שכן, הרי הפקדון הוא בעיקר בענין השייך למעשה האדם עצמו, לפי זכותו או חובתו.

ויומתק בזה ל' פקדון ל' שמירה (כמ"ש המהרש"א), שהוא כפקדון השמור לבעל חוב וחוזר בעין, כלו' שהוא אותו הפקדון שהפקיד אתו תחילה, ואינו דבר חדש. ואולי מרומז בזה שפקד הוא אותיות קפד בחילופי אתוון, כלו' שהוא מקפיד על זכיותנו ומעשינו ועבודתנו, ו"איני מבקש אלא לפי כוחן" ודן את האדם כפי מעשיו. ופקד הוא גם מל' מספר וגבול, וגם ל' ציווי, שהוא מפקד עלינו שנמלא את תפקידנו לפי' כחותנו המדודים והמוגבלים. וגם פקד מל' חסרון, כלומר שאם האדם לא זכה, ה"ז חסרון אצלו, כן המספר (פקודים) הוא גם ל' חסרון, שכל אחד מתוך מספר זה חייב להיות, ואם לאו ייחסר מסכום שספרו. כלה"פ ולא נפקד ממנו איש. ואולי גם מרמז ל' חסרון שכל נברא הוא חסר בעצם, נורא עלילה על בנ"א,  זה שאנו שוכני בתי חומר בעלי גבול ותכלית, עלול לטעות ולהמצא חסרים, דלים ורקים. 

(ואולי יש לקשר זה בדרך אפשר עם המבואר בלקו"ת פ' פקודי דף ה,ד[14]  ש"פקד" אותיות דפק בחילופי אתוון, שהוא בחי' אחוריים דחכמה ענין הסתלקות החיות והתפשטות החיות למטה, דכ"ז שייך לסדר השתלשלות. אבל י"ל שענין הזכרון שרשו הוא למעלה מסדר השתלשלות לגמרי ולמע' מבחי' החכמה (עד שבחי' החכמה נחשבת כעשיה גשמית אצלו ית' כמ"ש כולם בחכמה עשית, כמ"ש בתניא בארוכה), מבחי' הכתר, רצון העליון ב"ה. כלו' זה שהוא זוכר את ישראל אינו משום טעם שכלי, אלא הוא למעלה מבחי' טעם ודעת, אפי' לגבי חכמה עילאה כבי'.)

ולכן ביעלה ויבוא מבקשים תחילה מן הקל אל הכבד, תחילה וייפקד (ביחס להאדם ולפי ערכו, אם זכה במעשיו וכו') ואח"ז באים לבקש שניזכר, כלו' למעלה משייכות להאדם ולא לפי ערכו או לפי מעשיו כלל, או בל' החסידות מלמטה למעלה (ע"י כחות האדם), שיתעורר גילוי רצון חדש מלמעלה מגדר העולמות. וכשמגיעים כבר לעניין הזכרון, אז הסדר הוא מלמעלה למטה, שתחילה זכרוננו, למעלה לגמרי משייכות למעשינו ומציאותנו, גילוי אוא"ס כנ"ל, ואח"כ פקדוננו, שיפעול עלינו בצורה אישית, שגם ניפקד בעיניו, לפי כחותנו ומעשינו במחדו"מ ניזכר לפניו ונימצא זוכים בדין. ולכן תחילה זכרנו ה"א לטובה, שהקב"ה הוא טבע הטוב להיטב, מבחי' כי חפץ חסד הוא, למעלה משייכות לעולמות, שהכל הוא טוב, ועי"ז פקדנו בו לברכה, שברכה הוא ענין ההמשכה למטה כל' המבריך את הגפן. ואולי אפשר לבאר בזה המובא ב"היום יום" ליום א' אדר ב' שאות בי"ת ד"זכרנו ה' אלוקינו בו" היא דגושה, וב"ופקדינו בו" - הבי"ת רפוי. שאולי יש לבאר את הרמז שבזה בדרך אפשר, שענין הדגש הוא חשיבות ותקיפות המציאות, וריפוי ה"ה ענין החלישות, וכשאנו נזכרים מלמעלה באופן של זכרון, שהוא מצד "ה' אלקנו" ולא מצידנו (ע"ד "למענך אלקנו עשה ולא לנו"), אזי הבי"ת היא דגושה, ואנו חשובים אצלו ית' כבי', ואם מצידנו מצד זכיותנו במעמד ומצב שאנו נמצאים כפי מעשינו, הרי פקדנו בו בי"ת רפויה, וזהו גם בפשטות הדקדוק, ש"ה' אלקנו" מפסיק בין "זכרנו" ו"בו" הרי הבי"ת דגושה, ואם "בו" באה תיכף אחר פקדנו נח נסתר, הרי הבי"ת רפויה, ואולי הרמז בזה הוא כנ"ל בדרך אפשר עכ"פ.

ועפ"ז מובן הקס"ד שבתפילת ר"ה ובמיוחד ברכת זכרונות, יש צורך להזכיר דוקא ל' זכרון, וזהו אכן שיטת ר' יהודא כנ"ל, שרוצים לעורר ענין הזכרון מלמעלה, לא רק כפי זכיותנו ע"פ שורת הדין, אלא למעלה יותר מזה, מצד גילוי אור חדש למעלה משייכות לעולמות, ששם נתראה לפניו כבי' כדבר חשוב כי בחר ה' בנו מצידו ית' כנ"ל.

ויומתק בזה ל' זכרון שאפ"ל שהוא מגזרת זך וצח, למעלה מגדר עולם הנמשל לפסולת וכו', כלו' שהזכרון בא ממקום זך וטהור ולא נפעל או נגרם ע"י התחתון, אלא מאיתו ית', וגם מל' זכות, שמעוררים זכותם של ישראל, אבל לא מצד מצבנו הנוכחי הדל, אלא מצד בחירת הקב"ה דלעילא, באופן ראיית אור פניו, למעלה משייכות לעולמות כנ"ל. ואולי זכות מל' זכין לאדם שלא בפניו, שאינו תלוי בו, אלא זכות חדשה מלמעלה כאדם שזכה בגורל שלא ע"י עבודתו או יגיעתו (ובכמה מקומות בדא"ח מבואר שבחי' זכר הו"ע החסד הבא מלמעלה בבחי' אתערותא דלעילא, ע"ד הרמז בלשון הכתוב זכר חסדו ואמונתו[15])

אבל ר' יוסי ס"ל שפקדונות ה"ה כזכרונות, וגם בפסוק ה' פקד את שרה, ה"ה גם ל' זכרון בדרך השאלה, ענין הזכרון הבא מלמעלה שלא לפי ערך התחתונים וזכיותיהם, אלא גילוי אור חדש למעלה משייכות לעולמות כנ"ל, אשר לכן יש לכללם בברכות זכרונות ג"כ. וכנ"ל פסק הטור כר' יוסי אלא שלמעשה נוהגין כר' יהודה.

והנה מזה שלא הוזכר דין זה בשו"ע ושו"ע רבנו י"ל שס"ל כהטור, שאם הפי' הוא זכרון, מותר לאמר פקדונות ג"כ, אבל לא הזכירו את הדין משום שאינו נוגע למעשה, מכיון שבדורותנו אלה מתפללים מתוך הסידור (או מחזור) ובכל אופן ינהגו כפי הנוסח המקובל, שהוא כדברי ר' יהודה.

וי"ל שע"פ תורת החסידות ההלכה היא כר' יוסי, כמבואר לעיל בענין "ונפקדת כי יפקד מושבך" שהוא ענין זכרון למעלה משייכות לעולמות וכו', כמ"ש בספר מאמרים מלוקט ו כנ"ל ע"ש בארוכה.

[1] דף לב:ב
[2] בראשית כא:א
[3] שמות ג, טז
[4] הל' שופר ג:ט
[5] או"ח סי' תקצא
[6] בראשית ח:א
[7] תהלים ח:ה
[8] שנולד מפקידה שנא' וה' פקד את יצחק. מדרש תהלים ח:ז
[9] בראשית יט:כט
[10] בראשית כד:נה ד"ה או עשור
[11] או אולי עניינו הוא שירגיש ויבין בבקשתנו, כמו "וישמע אלקים את נאקתם" (שמות ב:כה), ו"יראה" עניינו רק ידיעה, ולא שיתקבל אצלו ית'. אבל צע"ק, ששם הסדר הוא "וישמע אלקים" ואח"כ "ויזכור" ורק אח"כ "וירא". ואוי"ל ששם מדובר בב' ענינים שונים, בפ' כה שמע ה' את נאקת בנ"י, שעי"ז זכר את בריתו, ובפ' כו ראה את החמס שהיו המצרים עושים להם וכו' כמ"ש ראב"ע, בנוסף על עצם השעבוד, ואפי' לפרש"י "וידע אלהים נתן עליהם לב ולא העלים עינו מהם" (דמשמע שגם תחילת הכתוב "וירא אלקים" קאי על ישראל לבד, ולא על החמס שעשו המצריים, כל' הפסוק וירא אלקים את בנ"י דייקא), כמ"ש הרמב"ן שפרש"י הוא נכון על דרך הפשט "כי בתחילה היה מסתיר פניו מהם והיה לאכול ועתה שמע אלהים נאקתם וראה אותם לומר שלא הסתיר פניו עוד מהם וידע את מכאובם וכל הנעשה להם ואת כל הצריך להם." עכ"ל. אבל אחרת הי' צ"ל ראיה קודמת לשמיעה. כלומר ראיה מרחוק ושמיעה מקרוב. ורק כאן ראי' בסוף, כלו' שהחליט לא להסתיר פניו ית' עוד. וא"כ אתי שפיר נוסח יעלה ויבא, ראי' קודם לשמיעה. ודוק.
[12] לקו"ת דרושים לר"ה נח,ג ועוד. ראה הנסמן בספר מאמרים מלוקט ו ע' כג הע' 10.
[13] נוסח תחילת ברכת זכרונות במוסף דר"ה
[14]   פרשת פקודי דף ה עמוד ד וז"ל: " הנה אותיות פקד הם אותיות דפק וכמבואר בספרי הקבלה שהדפק שרשו מבחי' אחוריים דחכמה (והוא שם קפ"ד אחוריים דאבא כו') וכמ"ש קול דודי דופ"ק כו'. והענין הוא דבחי' רצוא ושוב הנ"ל שרשו נמשך מבחי' הדפק כי אנו רואים בחוש שיש בדפק ענין עליה וענין ירידה דהיינו הסתלקות החיות והתפשטות החיות והם באים זא"ז בתמידות והוא ענין הדפק בלב שהוא הנשימה וגם בדפק היד נרגש העלאה והמשכה זו בתמידות (ועמ"ש מזה בד"ה אני ישנה גבי קול דודי דופק). וכך למעלה בחי' רצוא ושוב כמראה הבזק שעבודת הלוים לשאת המשכן שרשם הוא מבחי' הדפק העליון שהוא בחי' הסתלקות והתפשטות והוא מה שאמר אשר פקד ע"פ משה עבודת הלוים שהוא מבחי' אחוריים דמ"ה דמשה שהן אותיות דפ"ק היפך אותיות פקד. אך משכן העדות פקד ע"פ משה מבחי' פנימי' כו' כנ"ל. ואמנם דוקא בחכמה הוא שיש התפשטות והסתלקות והוא בא בהתלבשות בדפק אבל בבחי' בינה אין שם הסתלקות אלא התפשטות בלבד והיינו ענין הדם המתפשט בשס"ה גידים שנאמר בו כי הדם הוא הנפש דהיינו עיקר המחי' אך ע"י בחי' החכמה נעשה בגידי הדם בחי' הדפק כו' והן בחי' יחוד עליון הנ"ל די"ה ע"י מל"ת דלאו קודם להן כו' וזהו קול דודי דופק שהוא יחוד חו"ב תרין ריעין כו' וזהו אשר פקד ע"פ משה גם עבודת הלוים ברצוא ושוב למטה ועי"ז יש בלוים יכולת להעלות בחי' המשכן לבחי' משכן העדות לקשרם ולחברם יחדו כעיר שחוברה כו' " עכ"ל ע"ש בארוכה. וי"ל שענין הזכרון שרשו למעלה מענין הפקדון שהוא רק מבחי' חכמה (או דפ"ק חצוניות החכמה כנ"ל), אבל זכרון שרשו למעלה מסדר השתלשלות לגמרי, מבחי' הכתר. בד"א עכ"פ
[15] תהלים צג:ח. אמנם בס' מאמרים מלוקט שם מבואר שענין הזכרון הוא באמת למעלה יותר מענין האתעדל"ע ע"ש. והמבואר בכ"מ בענין זכר שהוא ענין האתעדל"ע ובחי' חסד הוא זכר מל' זכר ונקבה בראם, לא בענין הזכרון.

Wednesday, March 8, 2017

Fed up with Phobias

Are you “phobia-phobic?”

That means you have a strong aversion to the term “phobia.” I feel like I might be developing such a phobia.

Simply put, it’s frightening to me that individuals are often labeled as “something-phobic” just as a way of silencing dissent or debate.

The term “phobia” used to actually mean something. There was agoraphobia, acrophobia (fear of heights), and aerophobia (fear of flight), which were real psychological conditions involving rapid onset of fear, anxiety, distress, or extreme avoidance.

At some point, it started to be used hyperbolically in modern parlance as anyone who doesn’t like something or feels uncomfortable with it. If I felt a bit annoyed to stay indoors in a tight space, I was called “claustrophobic.” (Not to say that there isn’t such an actual phobia, but it’s fair to assume that the vast majority of people who are casually called that don’t really suffer from that phobia)

Nowadays, the term is used so loosely that it has lost meaning altogether. If I don’t like my neighbor’s bad breath, do I suffer from halitophobia? If you don’t care for beards, are you pogonophobic? I have an aversion to medicine, so I must be pharmacophobic.

Worst of all, it has become an easy way to stifle debate. If you don’t like my view or disapprove of my actions, you must be suffering from Green-phobia. You’re irrationally fearful of the truth… MY truth! Go see a shrink and stop bothering me with your Greenaphobic babbling.

It’s a clever way of branding the other as crazy, thereby eliminating the need to engage in meaningful discussion.

It often is used to obscure the real issues.

For example, if someone is apprehensive of the real possibility of jihadists entering one’s country and consequently prefers a temporary ban until better vetting policies are in place, that person is conveniently called “xenophobic.”

Why? There’s no irrational fear or aversion here. Instead, there’s a rational and arguably valid cause for concern, at least from this person’s point of view. He sees a dangerous undercurrent of extremist genocidal jihadism festering unabated in certain parts of the world, and in certain religious or ethnic groups. A well-informed citizen, he’s read the news about recent spate of murderous attacks in countries that have had massive influx of immigrants from the Muslim world.

If that person has an irrational aversion to any foreigner, and might get panic-stricken at the sight of anyone different or unfamiliar to them in their community, you might ask whether that person is indeed xenophobic.

But if he is a bit disconcerted by the sight of a woman in a burka, not knowing what she might be holding underneath, and after recent terrorist attacks in which extremist Islamists committed mass murder by detonating a bomb or wielding a weapon hidden underneath his/her garments, could that be accurately called a phobia, an irrational fear? You might disagree with his apprehension, you might call it prejudice or ignorance of the fact that the majority of burka-wearers are presumably nonviolent, peace-loving people, but his concern is not irrational. Such attacks have indeed occurred in the recent past.

This might be an unfair generalization about burkas with which you may disagree, but a phobia it is most certainly not. If you are unnerved by the sight of a man entering a store with a hood over his head and his hands concealed, do you have a phobia?

There's an obvious difference between one who genuinely suffers from aerophobia and one who is nervous to fly on Malaysia Air, let's say, shortly after two of their planes crashed. You might disagree with the hesitant traveler, but to him, several recent mishaps or malfunctioning jets are a rational cause for concern, even if those mishaps represent a tiny minority of flights.

Seems to me that there is a rational fear of terrorism nowadays, especially from the fundamentalist Islamic population. Burkas indicate fundamentalist Islamic views, which sadly raise the specter of possible jihadist influence. Do you not understand why someone might be concerned by a burka? I'm not justifying this aversion, but merely arguing that it is clearly not a phobia, and is wrongly labeled as such.

Perhaps it's similar to how I might be singled out for scrutiny if I were to tell the airline people that someone else packed my bags. Security personnel might react to unaccompanied luggage or bag (what they call “חפץ חשוד” or suspicious object in Israel) with similar alarm. Let’s be honest that there’s valid cause for concern, even if the vast majority of such bags are harmless. 

Once the burka-clad person has gone through security screening, the fellow is now at ease. So it’s not the foreign attire or religious beliefs that he feared, but bombs, knives, weapons, and the bloodthirsty jihadists who wield them. Honestly, it makes sense why someone might be a bit more concerned about an individual wearing fundamentalist Islamic garb that completely hides what’s underneath. Could it be that the person who is wary of burkas isn't opposed to the garb per se, but just apprehensive that a terrorist might exploit that attire, citing religious freedom, and use it to commit mass murder?

In fact, there have been numerous times since September 11th, 2001, that I was scrutinized at airport security more than others. My bags were checked repeatedly, my tefillin was inspected, I was incessantly questioned. I never suspected that the security officials were “xenophobic” or “Judeo-phobic.” Instead, they were just doing their job. In fact, I felt the safest on those flights, knowing that anything that aroused suspicion, like bearded Mediterranean-looking men like me, were double-checked.

A warden once gave me a hard time when I was trying to bring my tefillin into his prison. He was concerned that there was drugs or weapons inside. Was he “Judeophobic?” Of course not. He was clueless about tefillin and why I couldn't open them up, and was just trying to do his job. It happened to be a huge inconvenience to me, and I complained about the harrowing experience later to the authorities. But never did I suggest that he was anti-Semitic or Judeophobic.

If I disagree with belief systems because I believe they contain serious theological flaws, am I phobic of them? If I see a huge problem in Islam, does that make me “Islamophobic?” If I have a problem with papal dogma, am I now “Catholophobic?”

No, I have never feared false belief systems, but just feel bad for the billions who have been indoctrinated to believe in them.

What I fear are the significant number of people in the world (most of whom happen to be Islamists) who wish to murder me, or would readily endorse or support my would-be murderer.

I do not fear their phony religion or irrational beliefs. I fear the potential actions of their depraved co-religionists who are able to infiltrate our society and might attempt to carry out horrific crimes against humanity.

My attitude is exactly the same with regard to neo-Nazi rabble. I have no fear for their beliefs or irrational hatred of me. I fear potential attacks against innocents that might result from this degenerate belief system. So it is wrong to accuse me of having a phobia of Nazis or Jihadists. It’s not irrational at all, but an apprehension of credible danger that some of their co-religionists have already demonstrated.

If anything, they are the phobic ones. They have an irrational fear or aversion to me, as I seek them no harm. I am in no way phobic of them, as they do indeed wish to kill me. So my apprehension is rational.

(However, I object to calling them Judeophobic too, even if they are indeed irrationally afraid of me. I’m personally not concerned with their fears or aversion, but with their hatred and malevolence, and their possible intent to harm someone. So I simply call them Jew-haters, or “anti-Semites” in modern parlance.)

If a man enters a women’s restroom, the women who protest aren’t misandrist or androphobic (fear of males). They are just rightfully opposed to males entering a women’s restroom, a particular place where males don’t belong. Likewise if a woman enters a men’s restroom, men who protest aren’t misogynist or gynophobic. A woman isn’t male-phobic for insisting on a female obstetrician. It’s her right. If you have a problem with that, then you are the phobic one. Hmm, what’s the right word for “healthy-boundaries-phobia?”

Likewise, I am not xenophobic for calling on Israel to be an unapologetically Jewish state and annex the territories that are part of ancestral Jewish land since time immemorial. Likewise, I am not Islamophobic or racist for calling for the reconstruction of the Holy Temple in Jerusalem. I have no fear or disregard for anyone. Muslims are welcome to find another place to play soccer or have picnics. They can move their shrine or mosques too. Surely there is no shortage of land in all that Islamic territory. They are welcome to concoct a new place to extend their pseudo-religious reverence. Jerusalem doesn’t even appear once in their holy book anyway. Why should they have their shrine on a place they turn their backs to in prayer anyway? No fear, no aversion. It’s just not the right place for you. Move it a couple miles over and be well.

The most insidious “phobia” accusation of all is “homophobia” or “transphobia.” To review, a phobia is an irrational fear or aversion.

If I believe that something is immoral or inappropriate, I am not necessarily fearful or averse to anyone or anything. If I choose not to acknowledge a matrimonial union that goes against my belief system, then that is my prerogative. It is not a phobia or aversion. Let those individuals live and be will, but please do not ask me to compromise my values or beliefs. This is true of lots of heterosexual unions which I might not acknowledge either.

Similarly, my belief system defines male or female based on the individual’s biological sex, i.e. the genitalia the individual was born with, depending on whether the individual’s chromosomes are XX or XY. I respect a person’s free choice, but please don’t force me to change my own definition. That is a violation of my First Amendment right. And please don’t label me as “transphobic,” since I’m not irrationally averse or fearful of them or their choices. And please don’t be offended if I use a pronoun that you reject. Please understand that from my point of view, a person’s sex is not a matter of personal preference, but a matter of objective reality.  This is my belief based on religious creed. So demanding that I accede to your choice of pronoun is infringing in my right to my own religious belief. If you call me “transphobic” and claim that I am violating your rights, that is cynical and hypocritical. Let’s both live and let live. It works both ways. I won’t force you to dress like a person of your biological sex, and please don’t force me to regard you as the sex you are purporting to be based on your clothing. I acknowledge that you regard yourself as a woman, and that might be your right in our free society, but it is my right to view you as a man. I respect your freedom to choose, and I expect you respect mine.

In no way am I fearful of you, nor do I have any aversion to you. In fact, I respect and value you as a fellow human being. I cherish your involvement in community, civic duties, and your contribution to society. I would gladly welcome you in our synagogue, at my Shabbat table, at a community event. Your feelings are important to me, and I would try to avoid any awkward setting that might cause you distress. However, I shall not lie and call you a woman, because I don’t believe that you are. Instead, I’ll choose to ignore gender altogether, and relate to you as a fellow human being, a fellow Jew, a fellow American.

This is nothing new for me. I have been doing the same for years with regard to a long list of lifestyle choices that aren’t necessarily compatible with Judaism (I’d rather not elaborate here). I can ignore those choices and focus on the good, i.e. my friendship with a fellow Jew, human being, mentsh who excels in other mitzvot, even if he might be remiss in one. Am I such a tzaddik with a flawless record who deserves to look down on anyone else who’s not a 100% in Jewish observance?

Does that make sense?

Please don’t call me transphobic, homophobic, or anything-else-phobic, because it’s simply not true. Of course, if you insist on calling me _____-phobic, I won’t be offended nor will I take it personally. Instead, I’ll attribute it to your subjective bias, aversion or fear of honest discussion and intolerance for alternative viewpoints.

Instead, I'll realize that you are simply suffering from a "freedom-of-opinion-'phobia,'" an irrational fear or aversion to hearing views that differ from your own. This psychological disorder is often induced by excessive media consumption or unprotected college-campus indoctrination. Highly contagious! The most obvious symptom of this condition is when you regard any view that differs from your own as "irrational" and consequently diagnose it as "phobic."

Just kidding. I realize that you are most likely using the term "phobia" in a pejorative sense in attempt to belittle anyone who disagrees with you.

Speaking of untruths, I must recant my opening comment above. I am not “phobia-phobic.” That was just hyperbolic. Instead, I’m rationally opposed to the widespread misuse of that term. Let’s stop all the phobia-mongering and discuss the real issues with objectivity. Let’s learn to respectfully agree to disagree without the name-calling.