מה לא בסדר ב"פטור" דתי?

מאמר דלהלן הוא תירגום קל של מאמר אחר שלי באנגלית דאשתקד ולא עבר עריכה כדבעי ושגיאות מי יבין ועם הקורא הסליחה:

אזהרת טריגר:
המאמר שלי להלן, מאתגר את ההנחה הרווחת, כי למדינה מותר לחייב חיסונים. אינני מתנגד לחיסונים, אלא לכפייה עצמה ואני בעד שמירה על האוטונומיה של הגוף. אם לדעתכם, תפיסה זו פוגעת או מטרידה ואתם חפצים להמשיך לחיות מאושרים בבורותכם, בזמן שיסודות החברה החופשית נתונים למתקפה, אנא אל תקראו את זה
:

מה לא בסדר ב"פטור" דתי?
חובת חיסונים וקוד נירנברג

חלק א:

יש משהו מדאיג מאוד בכל הדיון סביב "פטור דתי" מחובת חיסונים.

הוא נמנע מהפיל האמיתי בחדר.

מי העניק לממשל את הסמכות לחייב חיסונים מלכתחילה?

מה קרה לאוטונומיה של אדם על גופו?

יש המצביעים על העובדה, שהמדינה לא מכריחה אף אחד לחסן, וככזו, בהגדרה, אינה פוגעת באוטונומיה של אף אחד.

כמובן שזו טענה מפוקפקת. חובת חיסונים מונעת באופן מעשי מילדים ללמוד בבית הספר. שלילת חינוך מילד היא מעשה של כפייה. חינוך הוא זכות ולא זכות יתר.

עבור אם חד הורית שעובדת, חינוך ביתי הוא פשוט לא אופציה. עבור זוגות רבים ששניהם עובדים, השארות בבית לשם חינוך ביתי מקשה על משפחתם על חוסר נוחות. החוק "הלא כפוי" הזה מכריח אותם לבחור בין חיסון לעוני.

כיצד יכולה חברה חופשית לסבול מדיניות אכזרית וחסרת סובלנות כזו?

יש אנשים הטוענים כי יש להגביל את החירויות האישיות (להלן: להפר) כאשר קיים סיכון לביטחון הציבור.

הנימוק שלהם: חצבת עלולה להיות קטלנית, וילד בלתי מחוסן נמצא בסיכון גדול יותר להידבק במחלה האיומה ולהפיץ אותה לאחרים. מכיוון שניתן לטעון כי ילד זה מהווה סיכון לקהילה, לטענתם, מותר להרחיקו מהציבור, שעליו אנו מנסים להגן.

בעיה היא שפגיעה בזכויות הפרט בשם הרווחה הציבורית היא עסק מסוכן. אנו דורכים על קרח דק, מבחינה חוקתית.

נעריך תחילה את הסיכון בפועל, שילדה אחת כזו מהווה. כיום היא בריאה, לא שונה מילד מחוסן. החשש הוא, כי קיימם סיכון סטטיסטי גבוה יותר, שהיא אולי תחלה במחלה מדבקת.

הנמקה זו עשויה גם להוביל אותנו למסקנה, כי גם ילדים ממוצא אתני, עם מקרים רבים יותר של עבריינות נוער, עשויים להיות מורחקים מהחברה. אחרי הכל, תלמיד מרקע אתני וסוציו-אקונומי כזה, מגביר ללא ספק, את הסיכון הסטטיסטי לאלימות בבית ספר.

ילדים מוסלמים עלולים להיות גם הם מורחקים מבתי ספר, מכיוון שהם בהחלט נמצאים בסיכון גבוה יותר להפוך רדיקלים וג'יהאדיסטים.

היכן נמתח את הקו?

האם האיום בחצבת, קטלני יותר מזה של ירי בבתי ספר או של פיגועי התאבדות?

עם זאת, נראה כי פחד בלתי הגיוני מפני תחלואה, מהווה תירוץ לצמצם את חירויות הפרט, יותר מכל חשש ביטחוני או בטיחותי אחר.

הקולות הרועשים ביותר בחברה שלנו, מצדיקים את החרמת הבלתי מחוסנים, בשל סיכון לבטיחות הציבור.

לטענתם, בריאות הציבור גוברת על זכויות הפרט.

אני מניח שאותם אנשים תומכים בהתלהבות בהקלטת השחיות שלנו על ידי ה-NSA ובמה שמכונה מחנות ריכוז בגבול, שני דברים, שקיימים כביכול, כדי להגן על הציבור.

עם זאת, זה לא המקרה. אותם תומכים מובהקים של חובת חיסונים, שותקים באופן תמוה, כשמדובר בהשעיית חירויות אזרחיות אחרות על ידי המדינה.

במקום, הם בדרך כלל ימחו על התעללות הממשל במקרים האחרים, ובכל זאת יהנהנו לאישור, כאשר ילדים לא מחוסנים, יורחקו מבית הספר.

[יתרה מזאת, באופן בלתי מוסבר, הם יתייחסו לזכויותיהם של מהגרים בלתי מחוסנים (והשתלבותם הבלתי מוגבלת בחברה האמריקאית) בעודם תומכים בהרחקת ילדים לא מחוסנים של אזרחי ארה"ב.]

אז אני שואל אותם: מדוע אתם מאמינים שאנשים פחות זכאים לחופש רפואי, מאשר לחופש ניידות, דיבור או ביטוי?

תילחמו למען זכותה של אישה ללבוש חיג'אב, למרות האפשרות ההגיונית, שהיא עלולה להסתיר נשק מתחתיו, אך אין לכם כל נקיפות מצפון בנוגע לאילוצה להיכנע להזרקת חומר לגופה, בשם מניעת פגיעה אפשרית בציבור!

אתם מבכים את מדיניות ה"אפרטהייד" אשר מונעת מערבים חציית גבול, כדי להקטין את הסיכונים הביטחוניים, אך מריעים, כשילדים לא מחוסנים מורחקים מהציבור, מורחקים מבית הספר ומנודים מהחברה ... הכל בגלל שהם כביכול, מהווים סיכון לבריאות הציבור!

אהיה הבן התם ואשאל את השאלה המתבקשת: מדוע האפרטהייד הזה שונה מכל שאר האפרטהיידים?

כאשר עיריית ניו יורק קונסת אנשים על כך שהם לא מצייתים לחובת חיסון ה-MMR, אתם מצטטים סיכון מוגבר לחצבת מהאוכלוסייה הבלתי מחוסנת. עם זאת, אתם מבכים את האפיון הגזעי ואת היחס המוטה של המשטרה כלפי מיעוטים, למרות שיש סיכון מוגבר לעבריינים אלימים מאותה אוכלוסיית מיעוטים.

יש לכם אפס סובלנות למשוא פנים נגד שחורים, אבל שפע סובלנות למשוא פנים נגד אנשים בלתי מחוסנים.

אתם תהללו את זכותה הבלתי ניתנת לחילול, של אישה להסכים, ועם זאת תעלימו עין כשנערות בגיל העשרה יחוסנו תחת לחץ עצום! כשהן ידקרו, ויוחדר לתוכן בכוח נוזל הגוף של מישהו אחר (כלומר, זה של תינוקות שהופלו, שלא לדבר על קופים ויונקים אחרים)!

אתם תעמדו על רגליכם האחוריות, כדי לאפשר לאישה את חופש הבחירה להרוג את העובר בן 9 החודשים שלה, אך תדחו את בחירתה לסרב לחיסון נגד הפטיטיס B עבור אותו תינוק, יום אחד לאחר מכן!

מדוע הסטנדרטים הכפולים?

מדוע זה תקין מבחינתכם, להפר חירויות אזרחיות של אנשים, רק כשזה נוגע לחיסונים?

מי נתן למדינה זכויות בלעדיות על זרם הדם שלנו!?

זה לא רלוונטי שהרוב מחסן. ממתי אנו סלחניים לדיקטטורה של הרוב?

אנו פשוט לא יכולים להיכנע להפרות כה חמורות של זכויות הפרט. יש יותר מדי על הכף.

אוטונומיה של הגוף היא קדושה. זכותו של האדם לבחירה רפואית אינה ניתנת לחילול.

זו ארה"ב, ארצם של בני החורין!

לא רק שאסור לנו לכפות חיסונים על אף אחד, איננו יכולים גם לנדות אותם על כי אינם מחוסנים.

זו חזרה לחוקי ג'ים קרואו.

אסור לנו להרחיק ילדים מבתי ספר. זה לא שונה מלהרחיק שחורים מבתי ספר, בגין התירוץ המזויף של "שמירה על בטחון השכונה."

ילדים לא מחוסנים הם אנושיים בדיוק כמו ילדיכם והם זכאים לחינוך!

בית ספר שלא יקבל את כל הילדים הבריאים, אסור שיקבל ילדים בכלל.

לא תיתכן סובלנות למדיניות כה מפלה, בחברה חופשית.

אז זה מחזיר אותי לבעיה שלי עם "פטור דתי ".

מדוע, מלכתחילה, מישהו צריך "פטור"?

כל אדם צריך להיות זכאי לחלוטין, לדחות כל הליך רפואי, ללא כל שאלה.

המדינה רשאית לאכוף חגורות בטיחות, בטיחות ברכב או במטוס, הגנה על הצרכן וכו', אך אין לה היתר לכפות טיפול תרופתי על אנשים בריאים. זה קו אדום שאסור לחצות לעולם.

חלק ב':

לפני שנים רבות, כשלא שמנו לב, הממשלה חמסה בחתרנותה את חירויותינו על ידי אכיפת מדיניות חובת חיסון, תוך זריקת עצם מפייסת לעברינו, המכונה "פטור דתי". זה איפשר לאנשים לסרב, אך עבור סיבות דתיות ספציפיות בלבד.

למרבה הזעזוע, אנשים "לא דתיים" מעולם לא זכו ל"פריבילגיה" כזו. יתר על כן, אדם יכול היה לצטט רק סיבות דתיות ייחודיות, ולעתים קרובות הוטרד על ידי חבריו הדתיים, אשר חלקו על זכותו לאמונותיו הדתיות!

בחזרה להווה. כעת ישנו מצב מקומם, בו מומחים דתיים מטעם עצמם, טוענים באופן מגוחך למומחיות בכל דת ידועה בעולם. מנהיגים רוחניים אלו כביכול, טוענים כי אין כל סיבה דתית תקפה לסירוב חיסונים, לעולם.

המחוקקים במדינת ניו יורק, היו להוטים מדי ללכת אחריהם ולבטל את הפטור הדתי לחלוטין, תוך הרחקתם של מעל 35,000 ילדים מבית הספר בבת אחת.

מה התגובה מצד אוהבי החופש במדינת ניו יורק?

דממה, שאננות ואדישות.

מביש, מחריד ומצער.

עם זאת, האמת היא, שמבלי שהאוכלוסייה תחשוד, הופעלה עליה אינדוקטרינציה (או בעברית - שטיפת מוח) במהלך שנים רבות, מאז שהוחלה חובת החיסון, אפילו במשך כל הזמן בו כובד הפטור הדתי.

המאמצים הקנאים להבטיח "חסינות עדר" הביאו ל"חשיבת עדר ". לאף אחד אסור לפקפק בפרדיגמת החיסונים שנכפתה על ידי המדינה. שכה יהיה לי טוב, החשיבה העצמאית נתפסת כ"סיכון לבריאות הציבור "ולכן מדוכאת! כל מי שמטיל ספק בחיוב על ידי המדינה לחסן את האוכלוסייה, נסקל באבנים, בשם "שמירה על בריאות הציבור".

למרות כוונותיהם הטובות ביותר ולמרבה העצב, אלופי "בריאות הציבור" רמסו את זכויותינו הנובעות מן התיקון הראשון, בתהליך.

חברים, הגיע הזמן להחזיר את הנראטיב ולדרוש מחדש את האוטונומיה שלנו.

גופכם שייך לכם ולכם בלבד. אף אחד לא רשאי להכתיב מה יוזרק לתוך גופכם.

רופאים יכולים לעודד חיסונים, ובודאי שעליכם לשקול את עצתם ואולי להיענות, אך זו ההחלטה שלכם ולא של אף אחד אחר.

כן, יתכן שאם האוכלוסייה הלא מחוסנת תגדל, מחלות מסוימות עלולות לחזור.

למרבה הצער, אין שום דבר שאנחנו יכולים לעשות בקשר לזה, מלבד לחסן את עצמנו ואת ילדיכם.

אין זו זכותינו לחסן ילדים של אנשים אחרים.

אם נאפשר את זה, איננו עוד מדינה חופשית, אלא מדינת משטרה.

נאבד הכל.

כפי שפטריק הנרי זעק, "הבו לי חירות או תנו לי מוות."
האם חצבת גרועה ממוות?

(במאמר מוסגר, האם היה אפילו מוות אחד בהתפרצות החצבת האחרונה בארצות הברית? 1,203 מקרים עד כה השנה, אך אף לא מקרה מוות אחד. אנא הזכירו לי מדוע חצבת כה מחרידה אנשים ...)

אני מעדיף להתמודד עם חצבת, מאשר עם מדינת משטרה דיסטופית, שזה הסיכון שאנו לוקחים, אם לא נכשיל את מאמצי הממשל להגביל את חופש הבחירה שלנו ואת האוטונומיה שלנו על גופנו.

הבה נסקור את שורות הפתיחה של קוד נירנברג:

הסכמה מרצון של בן אנוש, חיונית לחלוטין. משמעות הדבר היא, שעל האדם המעורב להיות בעל יכולת משפטית לתת הסכמה; עליו להיות במצב שבו יוכל להפעיל כוח בחירה חופשי, ללא התערבות של כל גורם שמפעיל כוח, הונאה, מרמה, לחץ, הולכת שולל, או צורה נסתרת אחרת של אילוץ או כפיה; וצריך שיהיו לו ידע והבנה מספקים של יסודות הנושא המעורבים, כדי לאפשר לו לקבל הבנה והחלטה מלומדת.

חיסונים אמורים להיות עניין של "החלטה מלומדת", ולא החלטה "מאולצת" שהתקבלה "תחת לחץ" על ידי ממשל "שמוליך שולל". הרחקת ילדים מבית הספר מסתכמת בכפייה ואסור להיות סובלניים כלפיה.

הבנה נתעורר כולנו עכשיו, לפני שיהיה מאוחר מדי.

כן, חופש הדת נמצא תחת מתקפה בניו יורק ובכל ארה"ב.

על פי חוק, דת מוגדרת כ"אמונות אישיות חזקות", שאינן קשורה בהכרח לדת מאורגנת.

אין זה מקרה, שאבותינו המייסדים עיגנו זאת בתיקון הראשון.

כאשר הממשל מנסה להתערב בזה, כל החופש הולך לאיבוד. זו ההתחלה והקץ לחירויות היקרות שלנו, ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לאבד אותן.

התחלנו לוותר על חירויותינו, כשהרכנו ראש לנוכח לוח החיסונים שנכפה על ידי המדינה.

חופש הדת הוא קן ההגנה האחרון שלנו, אפשר לומר.

הגיע הזמן שכל אזרח שהחופש בנפשו, יתייצב ויגן עליו, ללא קשר לדעותיו בנוגע לחיסונים.

לא מדובר בחיסונים. מדובר בשימור המהות של מי אנחנו כאומה.

אלוקים יברך את אמריקה, ואלוקים יברך על חירויותינו